אני חובבת מסגרות, זה נחמד להיות שייכת למשהו מוגדר, יש בו נורמות, יש קודי התנהגות, יש דברים שחוזרים על עצמם באופן קבוע. יוצר בי שקט שהנה אני פחות או יותר יודעת איך להתנהל בתוך המסגרת.
מגיל 10 הייתי בנוער העובד והלומד, יצאתי לנח"ל, עבדתי בהייטק בחברה מובילה, תמיד במסגרת.
איך את עם מסגרות?
דרך הלבוש את יוצרת סוג של שייכות.
אז יופי, נותנים שם לכל סגנון ואז מה?
את יכולה להחליט שאת בוחרת את הסגנון או הסגנונות שאת הכי אוהבת,
את יכולה לדאוג שכל הפריטים שיש לך בארון יהיו באותו הסגנון.
למה זה טוב? הם מדברים בשפה אחידה,
יהיה לך קל להתלבש,
הכל יתאים להכל,
ויופי טופי.
באמת שזה יכול להיות פתרון נהדר.
במיוחד אם את אישה של מסגרות, והכי קל לך להתנהל בתוכן (אין בזה שום פסול, כל אחת עושה את מה שהכי טוב וקל לה).
אבל...... עשוי לצ'עמם, ממש לצ'עמם.
וגם.... עשוי בסופו של דבר להגביל אותך.
יש לי בשורה טובה בשבילך, את לא צריכה להחליט איזה סגנון את.
את יכולה להרכיב לעצמך סגנון חדש, שתקראי לו "הסגנון שלי הכי הכי" :)
כשמרכיבים משפט, בוחרים את המילים, ויש מילים נרדפות, עם אותה המשמעות אך בכל זאת בהתאם להקשר אנחנו בוחרים רק מילה אחת, שהכי מתאימה למה שאנחנו רוצות להגיד.
בשפת הלבוש זה בדיוק אותו הדבר.
יש לי מס' זוגות נעליים, כל זוג מסמל "מילה נרדפת" ,
אבחר לנעול את הצהובות כשאני רוצה להגיד שאני יצירתית ועם תעוזה.
אבחר את השחורות הקלאסיות, כשאני רוצה להדגיש יותר את הפן הפורמלי, כשאני מוזמנת להעביר הרצאה בחברה בינלאומית.
הארון יכול להיות מורכב ממגוון בגדים וסגנונות,
ברגע שיודעים מה הם מסמלים, מה הם מדברים, אפשר לבחור את הרכב הלבוש המתאים למה שחשוב לך לשקף / לייצג.
אבל איך מחליטים מה מתאים?
לומדים את השפה, את שפת הלבוש, לומדים מה הבגדים והפריטים מסמלים ואומרים ללא מילים.
יש חוקים שנותנים מסגרת בסיסית, יש סגנונות לבוש שיוצרים שייכות, ויש דרך נוספת שמנפצת כמה מיתוסים, ומלמדת אותך איך ליצור לעצמך מסגרת וסגנון משלך,
כדי שיתאימו למה שחשוב לך, מתוך ידע של מה המשמעות של הבחירה שלך ולא מתוך יריה באפילה.
סגנון שנות השישים עם הסרט על הראש, או החולצות המשובצות.
או אולי סגנון בוהו שייק, שמלות צבעוניות, גזרות נשפכות ורחבות, בדים רכים,
לפרטים נוספים לסדנה - לתת לבגדים לדבר בשבילך לחצי כאן....
ניתן להזמין את הסדנה גם לארגונים ולארועים פרטיים